לין סילבר

לין סילבר – לילה אחרון בהר חומה

(זהו קטע קצר בז'אנר דרמה פנטזיה לנוער ומבוגרים, דמות שאולי תתפתח לחלק מספר בז'אנר מבוכים ודרקונים).

לין סילבר התעוררה במיטתה שבחדרה בהר חומה. נשימתה היתה כבדה וזיעה קרה כיסתה את פניה.
דבר מה בחלומה הנשכח הטריד אותה וכעת היא ניסתה להירגע. אך נדמה היה לה שמשהו מביט בה מבעד לכסות האפלה. דבר קר שאין לו גוף או עיניים ואין היא יכולה להבינו.
החדר הקטן והקר הכיל את המיטה הקטנה בלבד ושני תיקי מסע דחוסים, רק אתמול שכרה אותו והרגישה בת מזל. כאן בדרום לא קל לחצי אדם כמוה להתקבל בברכה.
אמנם הייתה רק בת ארבע עשרה אך דם בנות היער הפך אותה לאישה בוגרת מהר מאוד, מהר מכפי שרצתה. כשהייתה קטנה היא ואחותה היו ישנות באותו החדר, תמיד יחד וכשהיה לה חלום רע פטל הייתה שם להרגיע אותה. אבל פטל עזבה מזמן, עשתה דרכה אל יער ליל, אל בני היער המקוללים והמתנשאים שרק האלים יודעים מדוע אחותה האהובה העדיפה את חברתם על פניה. את אמה הם כבר לקחו, אילו רק לא היו לוקחים לה גם אותה.
לין החליטה שהיא לא תוכל לישון יותר, היא זרקה על עצמה מעיל אפרפר, חבשה כובע פרווה ויצאה לטייל. זה היה לילה ללא ירח ועינייה של לין התרגלו כמעט מייד לחשכה, ירושה נוספת מחצייה המוכחש. כתמים שבין כחול כהה לאדמדם החלו מופיעים בחושך ולין יצאה בגמישות אל הלילה.
לין אהבה את הלילה ושנאה אותו, היא הייתה רצה במהירות במרחביו הסתומים, הייתה מטיילת בין מחלפותיו, והייתה כותבת לו שירים. הלילה הסתיר ונתן לדמיון לתפוס את מקומו, אך הלילה גם גילה. גילה את שלא רצתה לראות, את שהסתירה בפנים. היא יצאה את החומות והחלה רצה במהירות השמורה לבני היער בלבד, והרוח עטפה אותה, חומקת מבעד למעיל המתנפנף, גונבת את כובעה, מלטפת את קומתה הקטנה, פורעת את שיערה השחור והארוך המתמזג לחשכה, חושפת את אוזניה המחודדות.
לאחר מכן החלה להלך ליד חורשת סדר. כאן קברו אנשי עיר המבצר את מתיהם תחת שורשי העצים לפי מנהג האדם והאלים החדשים. היא אהבה את האלים החדשים ומנהגי האדם, קבועים, חוזרים במדוייק במועדי השנה, הם נתנו לה בטחון. היא החלה מתהלכת בינות העצים המוכרים והשקטים, כשלפתע ראתה זוג עיניים אדמדמות מתבוננות בה באפלה. אילו היתה רק אדם ראייתה לא היתה טובה דיה להבחין בו, ואילו היתה רק בת היער, הבוץ שכיסה את היצור והסתיר את חום גופו היה מונע ממנה לראותו. ואולי היה מוטב שכך. לרגע נעצרה והביטה בו והוא הביט בה ונשמעו רק קולות נשימותיה המואצות, עולות ויורדות ואז נשמע קול מתיחתה של קשת.